עונש לילד: מחנך או מזיק?
הורים סבורים כי הענשה מונעת מילדים התנהגות רעה אבל מחקרים מוכיחים אחרת • שינוי התנהגות ב-5 שלבים פשוטים
התנהגות לא מותאמת של ילד, מהווה במקרים רבים ביטוי לקשיים עמוקים ומשמעותיים יותר שעימם הוא מתמודד. עלינו לזכור תמיד שבעיותיהם של הילדים שלנו מהוות מראה גם להתנהגות שלנו. חוקרים העוסקים בתהליכי למידה חברתיים מציינים כי ילדים לומדים מצפייה במעשים ובתגובות שלנו אליהם, ומהתגובות שלנו כלפי אחרים. כשאנחנו מזהים התנהגות לא רצויה אצל ילדינו, עלינו לשאול את עצמנו קודם כל מה מקורה וכיצד ניתן לטפל בסיבה להתנהגות.
כשההורים כועסים ומענישים, הילד לומד להגיב בתוקפנות או הסתרה ואינו לומד כיצד להתמודד בעתיד. כשאתם מזהים התנהגות בעייתית אצל ילדיכם, נוצר אצלכם פער בין הציפיות הגלויות והסמויות שלכם מהילד. כעס הוא התגובה הכמעט מיידית, והענישה היא התוצר הישיר שלה. אז היכן הבעיה? הרי בעקבות העונש הילדים אכן מפסיקים את ההתנהגות השלילית, האם כל שנותר הוא לטפוח לעצמנו על השכם?
ובכן – לא.
כשהורים מענישים את ילדיהם, הילדים מתנהלים בהתאם לציפיות שלהם. אולם הם לומדים לפחד מהם. הילדים לומדים להסתיר כדי לא להיענש. הם לא משתפים מאחר שאינם בטוחים שתנהלו את התגובות שלכם באופן ענייני ואסרטיבי.
והיה לפעול אחרת. כשאנו כועסים אנו אומרים לילד מה לא לעשות, ולא מלמדים אותו למצוא חלופה חיובית – מה כן יכול לעשות בפעם הבאה, כדי להתמודד בהצלחה עם הסיטואציה.
הורים רבים טועים וסבורים שכעס ועונש הם הדרך לחינוך ולהצבת גבולות. אולם דיאלוג אסרטיבי אינו מעביר מסר שאתם "הורים ותרנים וחלשים". מאידך, תגובה של כעס, אשמה ועונשים אינם מעבירים מסר שאתם בשליטה. לפי מחקר שנערך באוניברסיטת פנסילבניה, הורים שמציבים חוקים הגיוניים ומסבירים את ההיגיון שמאחוריהם, הופכים להיות קרובים יותר לילדיהם והם אלו שמצליחים לגדל ילד עם גבולות ומוסר פנימי ועם מסוגלות ובטחון עצמי.
אז איך עושים את זה?
שלב 1: זהו את הפער העולה אצלכם בין הציפיות להתנהגות הילד
בחנו, מה בהתנהלות הילד הפריע לכם? כיצד ציפיתם שהילד ינהג? האם הציפיה שלכם ריאלית ומותאמת לגילו של הילד? האם הילד מודע לציפיות שלכם?
שלב 2 : התמקדו בלשון חיובית – מה אתם רוצים שהילד ילמד לפעם הבאה?
מהן התגובות שארצה שהילד שלי יאמץ למקרים דומים? כאן, חשוב לא להשתמש במונחים כלליים, אלא בתיאור פעולות אופרטיביות וברורות המתארות את דרכי הפעולה לעתיד.
שלב 3: בררו עם הילד מה קרה, כיצד הוא חווה את הדברים
ילדים רבים מדווחים שלתחושתם הורים ומורים ממהרים לשפוט ולהעניש ולא באמת בודקים מה קרה. הקפידו לברר עם הילד מה קרה ללא שיפוט והטיות מוקדמות. הקשיבו מבלי לקטוע, לבטל או לסתור את דבריו. הקפידו תמיד להקשיב לפני שאתם מדברים, גם למה שחבוי מתחת לפני השטח, ולראות גם את מה שהם לא תמיד יודעים להראות. אם הילד נמנע מלשתף, בדקו אם הינכם מעבירים מסר שיפוטי או מסר של הקשבה ובטחון לילד.
הורים ואנשי חינוך טועים וסבורים כי הסבר ארוך ירתיע ולא ילמד את הילד כיצד לשנות את התנהגותו. מחקרים מגלים כי מלל ארוך אינו אפקטיבי ואף מעלה התנגדויות מיותרות.
שלב 5: מצאו פתרונות משותפים
חוקרים חינוכיים מציינים כי כאשר ילד מעורב בקבלת החלטות, הוא מחויב אליהן. שאלו את הילד מה לדעתו הוא יכול לעשות בפעם הבאה. כיצד הוא חושב שניתן היה לנהוג כדי להתנהל במקרים דומים וכדומה. למדו את הילדים להציע פיתרונות.
בעזרת השלבים המתוארים תוכלו לזהות את מקור הקשיים שניצבים בפני ילדיכם ולטפל בהם תוך יצירת איזון בין משמעת יציבה לבין תמיכה ופיתוח מסוגלות ובטחון עצמי אצל הילד.
זכרו: אין קיצורי דרך בחינוך, השקיעו לטווח ארוך.
סיגל ניב היא יועצת ומנחה לארגונים ומשפחות, בעלת M.A בניהול ופיתוח תהליכי חינוך לילדים ולמבוגרים, זוכה בפרס בר לב למצוינות במחקר בחינוך החברתי 2011.
