נהיגות משתפת משפיעה על תרומת העובד
ברמה הארגונית ובתרומה האזרחית
השפעת המנהיגות בארגון
הגדרות שונות המתייחסות למנהיגות לרוב מתמקדות בשלושה רכיבים: אנשים, תהליכים ומערכות. רוב ההגדרות של המושג נוטות לראות במנהיגות תהליך השפעה המכוון לעבר הפרט או הקבוצה. המנהיג בארגון נתפס כמי שמגשר בין רצונות הכפופים לו ויכולותיהם מצד אחד, לבין המטרות והדרישות של הארגון, מצד שני.
אין חולק על חשיבותה של מנהיגות לארגון – מנהיגות היא גורם משמעותי המשפיע על האפקטיביות של הארגון הצלחתו והיכולת לשפרו. ראוי לציין את ההבחנה בין ניהול ובין מנהיגות. בעוד המנהיגות נוטה להיות מעצבת, פרו–אקטיבית, פותרת בעיות ערכיות, נוגעת בחזון ובשליחות חינוכית ומתמקדת ביצירת שינוי וחדשנות, ניהול נוגע יותר בתפעול, בתחזוקה, בתכנון ובארגון המשאבים.
סגנון המנהיגות המשתפת
קיימים מודלים שונים של מנהיגות . אני בחרתי להתמקד במנהיגות המשתפת, שלדעת חוקרים רבים מתאימה לארגונים במאה ה21 ועדיפה על המודל ההיררכי. מאחר והיא מבוססת על הדדיות ומערבת אחרים בתהליך פתרון הבעיות וניתוחן, ואיננה נסמכת על כישוריה ומיומנותה בלבד.
קבלת החלטות משותפת
מנהיגות משתפת מאופיינת בקבלת-החלטות משותפת של המנהל והעובד/ים בתהליך קבלת ההחלטות, היא כוללת מעורבות ישירה של השותפים, אם כי רמת המעורבות יכולה להשתנות. במנהיגות משתפת תפקיד הצדדים המעורבים הנו יותר מאשר לייעץ, מאחר ויש להם השפעה ומחויבות להחלטה הסופית המתקבלת בארגון (Koopman & Wierdsma, 1998).
מחקרים מצביעים על הקשר בין מנהיגות משתפת ובין מחויבות ארגונית ומחויבות אזרחית ארגונית .
אופטלקה (2007), מציין כי התנהגותו של המנהל מהוה אחד המשתנים המשמעותיים המשפיעים על התנהגות העובד בארגון, התנהגות המאופיינת בהתנהגות מסייעת לעמיתים, באדיבות, בנאמנות ארגונית והיענות לצרכי הארגון. כמו כן בסיוע לעמיתים בממד המקצועי והרגשי (אופלטקה, 2007).
גם בוגלר ועמיתיו (2004) הראו קשר חיובי בין שיתוף לבין מחויבות ארגונית. לדבריהם, שיתוף כפרקטיקה ניהולית, מרחיב את מיקוד העובדים בתוצאות הישירות שלהם בכיתה לעבר הארגון כולו. העובדים בסגנון ניהול משתף ישקיעו את משאביהם לארגון אם הם תופסים כי האמצעים לחלוקת המשאבים ותהליכי קבלת החלטות הם הוגנים ובמידה ויתפסו שהארגון פועל בהלימה עם האינטרסים שלהם יפגינו מחויבות ארגונית גבוהה ((Bogler & Somech, 2004.
מחקרם של קנדי ועמיתיו (2013) בנושא טקטיקות השפעה מספק אף הוא תמיכה לתפיסה שטקטיקות השפעה המאפיינות את המנהיגות המשתפת תהיינה אפקטיביות לגיוס ושיתוף פעולה. טקטיקות אלה כוללות שכנוע רציונלי, התייעצות, שיתוף פעולה והערכה, לעומת טקטיקות של לחץ, מתן מתנות קטנות לפני ביצוע בקשה שמאפיינות מנהיגות מתגמלת.
